<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ה' שער ה'</h1>
<h2>דף נב.</h2>
תנן בגיטין בפרק הניזקין, יתומים שסמכו אצל בעה"ב או שמינה להם אביהם אפטרופוס חייבין לעשר פירותיהן. ומכאן היה מוכיח רבינו הרשב"א ז"ל דא"צ קנין למנוי האפטרופא. וכדגרסינן התם, הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הויא להו תורתא, שקלה זבנתה ניהליה, וכו'. ואין כאן (דין סמיכה) [קנין], והוי דינם כדין מנוי אפטרופוס. ושלשה הם, אפטרופוס שסמכו היתומים אצלו. ואפטרופוס שמנהו אבי יתומים. ואפטרופוס שמנוהו ב"ד. וכ"א יתבאר במקומו. וגרסינן התם, אפטרופין תורמין ומעשרין להאכיל, פירוש אם צריכים היתומים לאכול, אבל להניח לא. והטעם כדי שלא יראה כמזלזל בנכסי יתומים. ומוכרין בהמה עבדים בתים ושדות וכרמים [להאכיל], אבל לא להניח. ועושים להם סוכה לולב וציצית [וכו'] וכל דבר שיש לו קצבה, כגון מגילה. ואין פוסקין עליהן צדקה, ואין פודין עליהן את השבויין, ולא תנחומי אבלים. ואין האפטרופין רשאין לידון ע"מ לחוב, ואין מוכרין ברחוק ולגאול בקרוב, ברע ולגאול ביפה, דילמא משתדפי. ולא ימכרו שדות ויקחו עבדים. ורשב"ג [אמר] אפילו למכור עבדים וליקח שדות לא.
ולשון ר"ם ז"ל, ואין רשאין לדון ולחוב ע"מ לזכות ליתומים, שמא לא יזכו ונמצא החוב קיים. וכל זה שאמרנו שאינן רשאין כשלא נטלו רשות מב"ד, אבל נטלו רשות מב"ד מוכרין ועושין ברשות ב"ד ואינן נמנעין. והכי תניא בתוספתא פ"ח דב"ב [ה"ד] אין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב, ברע ליקח ביפה, אין דנין לחוב ולזכות להכניס ולהוציא אלא כשנטלו רשות מב"ד. וגרסינן התם, וצריך לחשב עם היתומים באחרונה דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך. פירוש לומר כך וכך קבלנו (מאבינו) [מאביכם] וכך וכך הוצאנו. וכתב רי"ף והלכתא כרשב"ג דהוא אבוה דרבי ואין הלכה כרבי לגבי אבוה. וכתב בעל העטור ז"ל, דוקא באחרונה אין מחשבין, אבל לכתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהן ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות וכל הנמצא להם. ואע"ג דאמרינן דאין נשבעין, הני מילי בטענת שמא, אבל בטענת בריא לכולהו אפטרופין משביעין. [הילכך] צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו. וכתב הראב"ד ז"ל דכותבין שני שטרות, אחד לאפטרופוס ואחד לקרובים אות באות. והוא הנקרא שטר שימוש ב"ד. ואפטרופוס שסמך היתום אצלו, כתב הראב"ד ז"ל שאין משביעין אותו. וק"ו הדברים, השתא באפטרופוס שמנהו אבי יתומים, דאיכא למימר אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא מוקי ליה, ואפילו הכי אמרי לא משבעינן ליה משום דילמא ממנע, כשסמכו מאיליהן, דאתי לאימנועי, וקורא אני [בזה] משלם רעה תחת טובה, לא כל שכן ע"כ.
תוספתא פ"א דתרומות [הי"ג], אין ב"ד עושין אפטרופוס נשים ועבדים לכתחלה. ואם מנה אותן אביהן בחייו עושין אותן אפטרופסין. וכתב רבינו הרשב"א ז"ל בתשובה, דעו שאין ליורשין עסק בברירת האפטרופין, שאין הדבר תלוי מן הדין אלא בברירת הב"ד. והב"ד (בודקין) [בוררין] אנשים הגונים, וידועים להם שהם ראויים למנותן אפטרופא, וממנין לפי ראות עיניהם, בין שיתרצו הקרובים בין לא יתרצו. וכתב ר"ם ז"ל בפ"י דנחלות, צוה המוריש ואמר ינתן חלק הקטן לקטן ומה שירצה יעשה בה, הרשות [בידו]. וכן אם מנה המוריש אפטרופוס על הקטנים, קטן או אשה או עבד, הרשות בידו. ע"כ.
<h2>דף נב:</h2>
גרסינן בהניזקין, אפטרופא דאפסיד רב הונא אמר מסלקינן [ליה] והכין הלכתא. וקאמרי רבוותא מגו דמסלקינן ליה משבעינן ליה. והאי דאפסיק הלכתא דלא משבעינן ליה הני מילי היכא דלא אשתכח עליה פסידא אבל היכא דאשתכח עליה פסידא מסלקינן ליה ומשבעינן ליה. כ"כ רי"ף ז"ל שם. והתם, עמרם צבעא אפטרופא דיתמי הוה, אתו קרובי לקמיה דרב נחמן א"ל קלביש ומכסי מיתמי א"ל כי היכי דלשתמען מילי. והא קאכיל ושתי ולא אמיד, מציאה אשכח. וכתב הרמב"ן ז"ל דוקא באפטרופוס שמנהו אבי היתומים תלינן במציאה, אבל במנוהו ב"ד, כיון דאיכא למיחש מסלקינן ליה, דבי דינא לא ממנו אלא גברא דבדיק ומהימן. והאי כיון דסנו שומעניה לא חזי להכי ע"כ. ותו בההוא עובדא, אמרי ליה והא קא מפסיד, אמר להו אייתי לי סהדי ומסלקינן ליה דאמר רב הונא חברין משמיה דרב האפטרופא דאפסיד מסלקינן ליה.
גרסינן התם פרק הניזקין, אפטרופוס שמנהו אבי יתומים ישבע, מנהו ב"ד לא ישבע, אבא שאול אומר חלוף הדברים מינוהו ב"ד ישבע מנהו אבי יתומים לא ישבע דילמא אתי לאימנועי. ודוקא על טענת שמא אבל על טענת בריא, כגון דגדלי יתמי וטענו עליה בטענת בריא וכפר איהו, הא ודאי משבעינן ליה. והאפטרופין כיון שהחזיקו בנכסי יתומים אינם יכולים להסתלק. וכי אמרינן אתי לאימנועי, קודם שהחזיקו. וה"ג בתוספתא דב"ב [פ"ח ה"ג], אפטרופין עד שלא החזיקו בנכסי יתומים יכולים לחזור בהן משהחזיקו אינם יכולים לחזור בהם. אפטרופוס שמנהו אבי יתומים ישבע, מנוהו ב"ד לא ישבע אבא שאול אומר חלוף הדברים. מדפליג בסיפא בין מנהו אבי יתומים למנוהו ב"ד ש"מ דרישא בין באפטרופוס ב"ד בין באפטרופוס דאבי יתומים אינן יכולין לחזור בהן.
וכתב הרמב"ן ז"ל דאפטרופוס שמנהו אבי היתומים אפילו פשע פטור מן התשלומין מטעמא שאם אתה אומר להם דמשלם אתי לאימנועי. וראיתו (דהא גבי מנהו ב"ד דוקא נשבע, היכא דפשע פטרינן ליה מטעמא דמנע ולא עביד) [מהא ד]אמרינן פרק שור שנגח ד' וה' [ל"ט ע"א], שור של חרש שוטה וקטן שנגחו, מעמידין להן אפטרופא, ומעידין להם בפני(הם) אפטרופין. פירוש שיהא "והועד בבעליו". ומשוינן ליה מועד, דכי הדר נגח משלם מעלייה. ואמרינן, מעלייה דמאן, ר' יוחנן אמר מעליית יתומים ר' יוסי בר' חנינא אמר מעליית אפטרופין. ואמרינן, ר' יוחנן אמר מעליית יתומים, דאי מעליית אפטרופין ממנעו ולא עבדי. ואף ר' יוסי בר חנינא מודה דאפטרופין חוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי. והתם לכאורה בשפשע אפטרופא ולא שמרו קאמר. דכיון דאיתמר סתמא, משמע דלעולם משתלם מנ[כסי] יתומים, בין שפשע בשמירתו בין ששמרוהו שמירה פחותה. ורבינו יצחק הזקן ז"ל דחה הראיה הזאת, ואמר שאין להביא מכאן ראיה, דהתם משום הכי פוטרין אותו מטעם דלא ממנעי, משום שלא מנוהו ב"ד אפטרופוס לתועלת היתומים רק לחוב להם, כדי שישוו לשור מועד, ואין להם תועלת ליתומים. והילכך האפטרופין ממנע ולא עביד, אחר שאינו מהנה ליתומים בשום דבר אלא לתועלת העולם שישמור השור וליכא שום מצוה לגבי יתומים. אבל בעלמא שנותנין כל הנכסים ביד האפטרופוס והוא מהנה להם, לא אתי לאימנועי משום תשלומי פשיעה. ודעת רבינו יצחק ז"ל כרבינו האי גאון ז"ל שכתב שאפטרופוס שפשע נתחייב, והביא ראיה מדאמרינן בפרק המפקיד [מ"ב ע"ב] ההוא אפטרופוס דיתמי דזבן להו תורא ליתמי לא הוו ליה ככי ושיני למיכל ומית אמר רמי בר חמא היכי לידיינוהו דייני להאי דינא, לימא לאפטרופא זיל שלים (לימא) [אמר] לבקרא מסרתיה. דאלמא משום דאית בקרא, דעליה דידיה רמי ההיא נטירותא הוא דמיפטר אפטרופא, הא לאו הכי איהו משלם, דכשומר שכר הוא. והר"ם ז"ל היה דוחה, דהאי דינא לא קאי במסקנא. ורבינו הרשב"א ז"ל כתב דמטעם אחר הוא דלא קאי, אבל מהאי טעמא לא נדחה. והראיה של גאון ז"ל ראיה פשוטה היא. ואפטרופוס אף הרמב"ן ז"ל (ו)כתב שהוא נושא שכר משום דמצוה קא עביד ומשתכר בפרוטה דרב יוסף וצריך לומר דליכא למיחש לאימנועי, משום דניחא ליה דנפק עליה קלא דגברא מהימנא הוא. הילכך חייב כשומר שכר. וא"ת אפטרופוס של פרק שור שנגח [ל"ט ע"א] ב"ד העמידוהו, וקאמר ר' יוחנן דלא משלם דילמא ממנעי ולא עבדי. דילמא (ד)התם ליכא טעמא דנפיק עליה קלא דמהימן, דלאו לתועלת היתומים העמידוהו. וכמו שכתבתי למעלה.
